איך לאלף ג'ק ראסל טרייר

יש כלבים שנועדו לחכות. ג'ק ראסל טרייר לא נועד לחכות. הוא נועד לרדוף.

זה לא עניין של אופי. זה לא כי הוא "שובב" או "עקשן". זה מה שהוא נועד לעשות — 200 שנה של גנטיקה שכתובה בשר שלו. אתם לא מלמדים אותו לא לרדוף. אתם מלמדים אותו מתי לרדוף. וזה הרבה יותר קשה.

אבל גם הרבה יותר מספק.

בואו נתחיל מההתחלה.

הכומר והשועל

אנגליה, ראשית המאה ה-19. הכומר ג'ון ראסל — "ג'ק" בפי חבריו — היה אדם עם שתי אהבות: כנסייה וציד. לא בהכרח בסדר הזה.

הוא היה איש שטח. רכב עם השועלי ציד, ישן בחוץ, הכיר כל פינה בדבון. מה שהפריע לו זה רגע אחד בציד: השועל מתחבא במחילה. הכלבים הגדולים לא יכולים להיכנס. הציד נעצר.

הוא היה צריך כלב קטן מספיק להיכנס למחילה, אמיץ מספיק להתעמת עם שועל בפנים, וחכם מספיק לא להרוג אותו. להבריח אותו החוצה — לא להילחם בו.

ב-1819, עוד באוניברסיטה, הוא ראה כלבה לבנה קטנה עם כתמים חומים. היא הייתה שייכת לחלבן. ג'ק קנה אותה במקום. קרא לה טראמפ. היא הפכה לאמא של כל הגזע.

טראמפ לא הייתה סתם כלבה. היא הייתה החזון של ראסל: לבנה לגמרי — כדי שהצייד יבחין בינה לבין השועל. קטנה — 25-30 סמ' בכתפיים. חזקה מספיק להיכנס למחילה, אבל לא תוקפנית. "אומץ מתון" קראו לזה. די אומץ להבריח שועל, לא מספיק כדי להרוג אותו.

ראסל התגאה בזה שהכלבים שלו מעולם לא טעמו דם.

אחרי מותו של ראסל ב-1883, התפתחו שני ענפים מהגזע. האחד — הג'ק ראסל טרייר המקורי, כלב עבודה, לא מוכר על ידי מועדוני הכלבים הרשמיים, נשמר על ידי ציידים באנגליה הכפרית. השני — הפרסון ראסל טרייר, גרסת התערוכה, עם רגליים ארוכות יותר ותקן רשמי.

ב-1894 הקים ארתור בלייק היינמן את מועדון הגיריות של דבון וסאמרסט, וכתב את תקן הגזע הראשון. הוא קרא לו על שם ראסל. המועדון התקפל לפני מלחמת העולם השנייה, אבל הרעיון לא מת.

בשנות ה-70 קמו מועדונים חדשים בבריטניה. חלק רצו הכרה רשמית מהמועדון הבריטי. חלק רצו לשמור על הגזע ככלב עבודה, בלי תקן רשמי. הקרב הזה נמשך עשרות שנים.

ב-1990 הכיר המועדון הבריטי בפרסון ראסל טרייר. ב-2000 הכירה הפדרציה הבינלאומית (FCI) בג'ק ראסל טרייר הנמוך-רגליים. אבל גזע הג'ק ראסל המקורי, כפי שראסל עצמו הכיר אותו, נשאר מחוץ למועדונים הרשמיים. עד היום.

"אני שייך למועדון הכלבים הבריטי," אמר ראסל פעם, "אבל אני לא מראה את הכלבים שלי בתערוכות. ההבדל בינם לבין כלבי תערוכה הוא כמו ההבדל בין פרא לקוטל."

הוא האמין שהכלב צריך להישפט לפי עבודתו, לא לפי המראה שלו. הגישה הזאת מעצבת עד היום את אופי הגזע.

השורה התחתונה: הג'ק ראסל נולד לעבוד מתחת לאדמה. בחושך. מול שועל. לבד. בלי בעלים שיעזור לו. בלי פקודות. רק הוא והאינסטינקט.

מה העבודה עשתה לאופי

עבודה כזאת מעצבת אופי. לא בוחרת אותו.

ואלה התכונות שהעבודה בחרה:

עצמאות. טרייר שנכנס למחילה לא יכול לחכות לפקודה. הוא צריך להחליט בעצמו — להיכנס, להבריח, לצאת. אלף פעמים באותו ציד. מי שחכה ל"בוא" — השועל בורח.

אומץ. שועל במחילה הוא לא חיה נחמדה. הוא גדול מהג'ק ראסל. יש לו שיניים חדות. טרייר שנכנס חייב להיות חסר פחד. מי שנבהל — לא יוצא משם.

יצר רדיפה. השוער רץ — הג'ק ראסל רץ אחריו. זה לא בגלל שהוא רע. זה בגלל שזה מה שעשה אותו טוב בעבודה. אלפיים שנים של אבולוציה לא נעלמות בגלל שהחלטתם לאמץ ככה לקחתם אותו הביתה.

עקשנות. כן, עקשנות. מי שמתייאש מהר לא מצליח להבריח שועל. מי שמתעקש — מצליח. הג'ק ראסל למד להתעקש. זה לא פגם. זה תוצר של 200 שנה של גידול סלקטיבי.

אנרגיה בלתי נגמרת. ציד שלם נמשך שעות. הג'ק ראסל רץ, חיפש, ניהל משא ומתן עם השועל — ואז רץ שוב. לא היה "נגמר הכוח". מי שנגמר — לא עובד.

ומעל הכל: שמחת חיים. כי למה להיות ככה אם לא נהנים?

יש עוד תכונה אחת שחשוב להבין, והיא המפתח לאילוף: רצף הציד. אצל טריירים, רצף הציד נחתך בשלב מסוים. רוב הגזעים הגדולים עוברים דרך כל שמונת השלבים — Orientation, Eye, Stalk, Chase, Grab-Bite, Kill-Bite, Dissect, Consume. אבל הג'ק ראסל נעצר באמצע.

הוא לא נועד להרוג. הוא נועד להבריח.

אצל ג'ק ראסל, הרצף נעצר אחרי Chase ו-Grab-Bite. הוא רודף, תופס — אבל לא הורג. לא מפרק. לא אוכל. השועל יוצא מהמחילה חי, והציד ממשיך.

זה משנה הכל באילוף. כשהוא תופס צעצוע ומנער — הוא לא מנסה להרוג אותו. הוא מנסה לשחרר אותו. התנועה הזאת — התפיסה, הניעור, השחרור — היא תנועה של עבודה, לא של הרג. אתם יכולים לעבוד איתה.

תשמרו על הצעצוע אחרי שהוא משחרר, ותנו לו שוב. הוא ילמד שהשחרור הוא חלק מהמשחק, לא סוף המשחק.

איך לאלף ג'ק ראסל

עכשיו האמת שאולי לא בא לכם לשמוע: הג'ק ראסל לא מחכה לכם. הוא לא כמו לברדור שאומר "מה עכשיו, בוס?".

לג'ק ראסל יש מוח. מוח גדול. מוח שיודע מה הוא רוצה. ואם אתם רוצים דבר אחר — תצטרכו להוכיח למה שלכם עדיף.

נהיגות נמוכה. בידע שלנו, הג'ק ראסל מדורג עם נהיגות (biddability) נמוכה. זה לא אומר שהוא לא חכם. זה אומר שהוא לא רואה בכם מנהיג טבעי. מנהיגות צריכה להיות מרוויחים. כל יום. כל אימון.

הדרייבים: ציד, אחיזה, נהיגות. שלושה דרייבים: הרצון לרדוף, הרצון לתפוס ולהחזיק, והרצון לשתף פעולה. השלישי הוא החלש מביניהם. תמיד.

עכשיו, מה עובד:

1. הסכם, לא פקודה

תנסו להורות לג'ק ראסל לשבת כי אתם "האלפא" — הוא צוחק. תנו לו סיבה לשבת — חמודה באה, הצעצוע יוצא — הוא שוקל. "לשבת? בסדר. ואז מה?".

תמיד תהיה לו תשובה לשאלה "מה יוצא לי מזה?". תוודאו שהתשובה טובה.

2. התנועה היא חברה שלכם

ג'ק ראסל לא אוהב לעצור. תפקידו המקורי היה לנוע — לרדוף, לחפש, להבריח. כשאתם עובדים איתו, תנועו. אל תעמודו במקום. אל תחזרו על "שב" חמש פעמים. לכו, צאו, הזיזו את עצמכם. הוא יבוא.

אילוף בחוץ — אפילו בחניה, אפילו במסדרון — חזק יותר מאילוף בסלון.

3. היכנסו לעולם שלו

לג'ק ראסל יש יצר ציד חזק. עובדה. אי אפשר להעלים אותו.

מה שאפשר לעשות זה להסיט אותו.

הרבה בעלים רואים עכבר, רואים את הכלב נכנס ל"מוד" — הגוף נמתח, העיניים ננעלות, הזנב מתקשקש — וצועקים. לא עובד. בשלב הזה הוא לא שומע.

ללמד "תסתכל עלי" לפני המוד — זה כן עובד. להפנות אותו למשחק לפני שהוא נכנס למרדף — זה עובד. לתת לו ריח של כדור במקום ריח של חולדה — עובד.

הסוד: לפני השיא, לא במהלכו.

4. לא להעניש עצמאות

הטעות הגדולה ביותר: בעלים רואים שג'ק ראסל עושה מה שבא לו ומענישים. "הוא עקשן". "הוא לא מקשיב".

הוא לא עקשן. הוא עצמאי. זה מה שבנו אותו להיות.

כשאתם מענישים עצמאות — אתם מלמדים אותו לא לסמוך עליכם. ואז הוא באמת הופך לבלתי אפשרי.

במקום: תלמדו אותו שלשתף פעולה איתכם זה הדרך הכי טובה להשיג מה שהוא רוצה. תהיו בשבילו השער. לא הבוס.

5. גרייה מנטלית > הליכה

אתם יכולים לטייל עם ג'ק ראסל שעתיים והוא יחזור הביתה רענן לגמרי. אתם יכולים לעבוד איתו 15 דקות של עבודת ריח או חיפוש — והוא יתמוטט.

המוח שלו רעב. אוכל. חשיבה. חידות. חיפוש. מציאת חפצים. זוהי הדרך הכי בטוחה לעייף אותו.

טיפ: הסתירו חטיפים בבית ותנו לו לחפש. עבודת ריח היא הדבר הכי טבעי לג'ק ראסל. היא מפעילה את אותו מעגל של ציד בלי הקורבן.

6. חצר לא מספיקה

ג'ק ראסל בחצר הוא מתכון לצרות. הוא יחפור, ינבח, ימצא דרכים לברוח, ישחק עם שיחים, ויפתח הרגלים שאי אפשר לעצור.

הוא צריך לצאת. לראות עולם. לעבוד. אם יש לכם חצר — נהדר. אבל החצר היא לא תחליף לטיול.

8. סוציאליזציה — לא מה שאתם חושבים

סוציאליזציה לג'ק ראסל זה לא רק לפגוש כלבים אחרים. זה ללמוד שהעולם לא מפחיד.

ג'ק ראסל נוטה להיות חששן כלפי דברים חדשים. זה לא פחדנות — זה ערנות. טרייר שנכנס למחילה צריך להיות ערני לכל תנועה, לכל רעש. הבעיה: אותה ערנות הופכת אותו לריאקטיבי בסביבה עירונית.

תחשפו אותו לכל דבר — ילדים, אופניים, גלגיליות, עגלות, כלבים גדולים, כלבים קטנים, גשם, רוח, רעש של בניין. תעשו את זה לאט, בשליטה, עם חטיפים. לא להציף — להרגיל.

9. העבודה הכי טובה: כדורים

אחד הכלים הכי טובים לג'ק ראסל הוא כדור טניס. אבל יש חוקים.

כדור טניס לג'ק ראסל הוא כמו שועל במחילה. הריח. התנועה. ההקפצה. ההסתתרות. הוא לא יכול להתעלם ממנו.

תשתמשו בכדור כדי ללמד לחזור, לעקוב, להביא. אל תשתמשו בו רק כשהוא כבר בהיפר-מוד. שחקו איתו בכדור כרגיל, בתור פרס על התנהגות טובה, לא בתור פיתוי לבוא כשבא לו לברוח.

הסוד: הכדור שייך לכם. אתם מחליטים מתי הוא יוצא ומתי הוא נכנס. לא הפוך.

7. החוק של שלוש

לג'ק ראסל יש מה שאני קורא "חוק שלוש": שלוש דקות של משחק עוקבות אחרי שלוש דקות של מנוחה. לא שעה. לא חצי. שלוש.

המבנה המובנה שלו הוא מבנה של ציד: פרץ. מנוחה. פרץ. מנוחה. אילוף שמתאים לקצב הזה — מצליח. אילוף שמנסה לרסק אותו לסשן של 45 דקות — נכשל.

ג'ק ראסל מול בורדר קולי — עין מול אף

יש שתי דרכים להיות כלב עבודה נהדר. דרך אחת היא לראות את העבודה. דרך אחרת היא להריח אותה.

הבורדר קולי רואה את העבודה. העיניים שלו נועלות על הכבשים. הוא יודע איפה כל כבשה ביחס אליו. הוא חושב בתמונה.

הג'ק ראסל מריח את העבודה. האף שלו מוביל אותו מתחת לאדמה, בחושך, בלי לראות כלום. הוא חושב בריח. בתנועה. במגע של השועל על השפם.

שניהם לא בנויים לשבת. שניהם חכמים בצורה יוצאת דופן. שניהם דורשים עבודה — לא רק טיפול.

אבל ההבדל:

הבורדר קולי נָהִיג (biddable). הוא מחכה לרועה. התפקיד שלו הוא לעבוד עם מישהו.

הג'ק ראסל לא נָהִיג. הוא מחכה לעצמו. התפקיד שלו הוא לעבוד מישהו — מתחת לאדמה, בחושך, לבד.

מאלף אחד אמר לי פעם: "בורדר קולי מחכה להנחיה. ג'ק ראסל מחכה להזדמנות".

זה ההבדל. וזה ההבדל באילוף.

אם יש לכם בורדר קולי — אתם המנהל. תגידו לו מה לעשות.

אם יש לכם ג'ק ראסל — אתם השותף. תשכנעו אותו.

ג'ק ראסל מול וסט היילנד וייט טרייר — שני טריירים, שתי גישות

השוואה טבעית נוספת היא מול הווסטי. שניהם טריירים לבנים. שניהם קטנים. שניים נולדו לעבוד. אבל העבודה שונה.

הווסטי נולד לצוד במחילה — כמו הג'ק ראסל. אבל הוא נולד לסקוטלנד, שם הטרף שונה. הוא צד לוטרות, גיריות, שועלים. העבודה שלו דרשה יותר כוח לחימה. נשיכה עמוקה יותר. סיבולת שונה.

הג'ק ראסל נולד לאנגליה הדרומית, לציד שועלים מאורגן. העבודה שלו דרשה מהירות, זריזות, והיכולת לעבוד עם להקת כלבי ציד גדולים.

ההבדל באילוף:

הווסטי יותר סובלני לשגרה. הוא יכול לעבוד באותו תרגיל 20 פעם ברציפות.

הג'ק ראסל ישתעמם אחרי 5 פעמים וימציא משחק חדש.

הווסטי יותר נוטה לנבוח. הג'ק ראסל יותר נוטה לרדוף.

שניהם עקשנים בדרכם. אבל הווסטי עקשן כי הוא החליט שזה מה שהוא רוצה. הג'ק ראסל עקשן כי הוא בדק את כל האופציות והגיע למסקנה שזו הטובה ביותר. הפרש דק אבל משמעותי.

מה הג'ק ראסל לא בשבילכם

הג'ק ראסל טרייר לא בשבילכם אם:

אתם רוצים כלב שישב לידכם בסלון ויצפה בטלוויזיה. הוא ישב שלוש דקות, ואז ימצא משהו לעשות. כנראה הרסני.

אתם רוצים כלב שיבוא בקריאה בכל מצב. ג'ק ראסל מחונך יכול לחזור כשאין לו אינטרס אחר. ג'ק ראסל במרדף — לא יחזור עד שהמרדף נגמר. זה לא אילוף גרוע. זה גנטיקה.

אתם רוצים כלב שיהיה חבר טוב של כל הכלבים בפארק. ג'ק ראסל יכול להיות סלקטיבי. הוא יעדיף כלב שמשחק בקצב שלו, ויתעלם או יתעמת עם כלבים שמפריעים לו.

אתם גרים בדירה בלי יכולת להוציא אותו לפחות 3 פעמים ביום לפעילות משמעותית. ג'ק ראסל בדירה בלי עבודה יהפוך את הדירה למגרש הריסות.

אתם לא אוהבים לחפור. לא, לא החפירה של הכלב — החפירה שלכם. ג'ק ראסל דורש מחשבה. אסטרטגיה. הבנה. אתם צריכים להיות מעניינים יותר מהסנאי שבחלון.

אבל אם אתם מוכנים לאתגר — אם אתם רוצים שותף ולא כלב — הג'ק ראסל יכול להיות החיה הכי טובה שתכירו.

עוד השוואה מאירה: לברדור רטריבר נולד להביא. זורקים לו כדור — הוא רץ, תופס, מביא, מניח ביד. זה התפקיד: להביא את הברווז בחזרה ליד הצייד. רך. עדין.

ג'ק ראסל נולד לתפוס. זורקים לו כדור — הוא רץ, תופס, מנער, לא מחזיר. ואם מחזיר — קובע תנאים. "אתה רוצה את הכדור? בוא נרוץ קודם".

הלברדור רוצה לעבוד איתכם. הג'ק ראסל רוצה לעבוד בשבילו, אבל ייתן לכם לראות.

שניהם כלבי עבודה נהדרים. אבל עבודה שונה.

שאלות נפוצות

האם ג'ק ראסל יכול לחיות עם חתול?

תלוי בחתול. תלוי בג'ק. תלוי מתי הם נפגשו. יש ג'ק ראסל שחיים עם חתולים בשלום גמור — בעיקר אם גדלו יחד. יש כאלה שהחתול הוא שועל במחילה. ההמלצה שלי: היכרות מוקדמת, מבוקרת, עם המון המון המון חיזוקים לשלום.

האם ג'ק ראסל מתאים לדירה?

לא, אלא אם אתם מביאים לו את העולם בחוץ. ג'ק ראסל בדירה בלי יציאה אמיתית — הופך את הדירה למגרש מלחמה. חפירות. נביחות. לעיסת רהיטים. הוא לא רע — הוא משועמם. אם יש לכם אורח חיים של חיית שטח — הוא יצליח בכל מקום.

למה ג'ק ראסל נובח כל כך הרבה?

כי נביחה היא כלי העבודה שלו. כשהוא במחילה, השועל לא יכול לראות אותו. הוא נובח כדי להבריח את השועל החוצה. נביחה בשבילו היא שפה, לא רעש רקע. תלמדו אותו "די" ו"שקט", אבל תבינו — הוא לא נובח כי הוא רוצה להרגיז אתכם. הוא נובח כי זה מה שעובד.

האם ג'ק ראסל טוב עם ילדים?

תלוי בילד, תלוי בג'ק, תלוי בחינוך. ג'ק ראסל אוהב תנועה, אוהב משחק. ילדים גם. יכול להיות קסם. הבעיה: ג'ק ראסל לא סובל טיפול גס. הוא ישיב מלחמה — לא מאושר. צריך ללמד את הילד לכבד את הגבולות של הכלב.

כמה פעילות גופנית ג'ק ראסל צריך ביום?

פעילות? הרבה. אבל פעילות גופנית לבדה לא תספיק. ג'ק ראסל צריך 45-60 דקות של עבודה מנטלית ביום, ועוד פעילות גופנית. טיול של שעה זה יפה, אבל הוא לא תחליף לעבודת ריח, חיפוש, אילוף. המוח של הג'ק ראסל עובד קשה מהגוף שלו. תתישו את המוח — הגוף ינוח.

האם ג'ק ראסל יכול ללמוד טריקים?

בהחלט. והוא יאהב את זה. אבל תתכוננו: הוא ילמד את הטריק תוך 5 דקות, ואז ינסה לשפר אותו. "לשבת" יהפוך ל"לשבת על ספה", "לתת כף" יהפוך ל"לדפוק על הברך שלך עד שתשים לב".

ג'ק ראסל לא לומד טריקים בשביל לרצות אתכם. הוא לומד אותם בשביל האתגר. תשנו את הטריקים כל שבוע. תוסיפו וריאציות. תעשו את זה מעניין. הוא לא יסתפק באותה פעולה 50 פעמים — הוא ימצא דרך להפוך אותה למעניינת יותר.

איך להתמודד עם נשיכות?

לג'ק ראסל יש פה גדול וחשוב. הוא תופס הכול — רגליים, רהיטים, ידיים. זה לא תוקפנות. זה שימוש בכלי העבודה שלו.

הפתרון: תלמדו אותו נשיכה רכה מגיל צעיר. כשנושך חזק — המשחק נעצר. כשנושך רך — המשחק ממשיך. ג'ק ראסל לומד מהר שכדי להמשיך לשחק, צריך להיות עדין. אתם לא עוצרים את הנשיכה; אתם מעצבים אותה.

למה ג'ק ראסל בורח כל הזמן?

הוא לא בורח — הוא רודף. ההבדל: בורח מנסה להימלט. רודף רואה משהו ומתמקד.

ג'ק ראסל שראה ארנב, חתול, עלה נופל — לא חושב "אני אתגנב החוצה". הוא חושב "אני צריך את זה". המרדף הוא אוטומטי.

הפתרון: לא חצר סגורה. לא גדר. אלא אילוף. תלמדו אותו "תסתכל עלי" במצבים קלים, תעלו בהדרגה, תגיעו למצב שאפילו מול ארנב הוא יכול לשבור מבט.

הסוף

הג'ק ראסל טרייר הוא לא כלב למי שרוצה כלב רגוע. הוא לא למי שרוצה כלב שמקשיב בלי שאלות.

הוא למי שרוצה שותף. מישהו חכם, מלא חיים, מלא אופי.

הוא יקשה עליכם. הוא יבחן את הסבלנות שלכם. הוא יגרום לכם לשאול "למה הבאתי כלב כזה?"

ואז, אחרי שהצלחתם — כשאתם רואים אותו רץ בשטח, מרחרח, עוקב, חוזר אליכם, ומסתכל לכם בעיניים — אתם יודעים: לא אילפתם כלב. יצרתם מערכת יחסים.

וזה מה שג'ק ראסל באמת רוצה.

מקורות:

• Wikipedia (EN): Jack Russell Terrier — history, breed development, temperament. https://en.wikipedia.org/wiki/Jack_Russell_Terrier
• Wikipedia (DE): Jack Russell Terrier — FCI standard, Wesen, Training. https://de.wikipedia.org/wiki/Jack_Russell_Terrier
• Davies, E.W.L. (1878). Memoir of the Reverend John Russell and his Out-Door-Life. R. Bentley & Son, London.
• Gilliam, D. et al. (2014). A Homozygous KCNJ10 Mutation in Jack Russell Terriers. J Vet Intern Med, 28(3):871-877. PMID: 24708069