מי מסתכל על מי
הוא יושב מולך ולא ממצמץ.
אתה זז ימינה — העיניים שלו זזות ימינה.
אתה זז שמאלה — העיניים שלו זזות שמאלה.
אתה לא יודע אם הוא מסתכל עליך או דרךך.
וזה בדיוק העניין.
יש כלבים שמסתכלים על העין שלך.
יש כלבים שמסתכלים על היד שלך.
בורדר קולי מסתכל על התוכנית שלך.
הוא לא קורא מחשבות.
הוא פשוט רואה דפוסים.
והוא רואה אותם לפני שאתה.
הבורדר קולי לא בא לעולם כדי להיות חיית מחמד.
הוא בא לעולם כדי לעבוד.
והעבודה הזאת מתחילה במבט.
המבט שהתחיל הכל
לפני אלפיים שנה, הרומאים הביאו לאי הבריטי כלבי צאן.
Canis pastoralis, קראו להם.
כלבים שידעו לשלוט בעדר לא בכוח — אלא בעיניים.
השנים עברו.
הכבשים נשארו.
והכלבים השתנו.
בגבול בין אנגליה לסקוטלנד, המקום שנקרא Border, נולד משהו חדש.
כלב שיכול לשבות כבשה במבט אחד.
בלי נביחות. בלי ריצה. רק עיניים.
ואז, ב-1893, נולד כלב אחד ששינה הכל.
אולד המפ קראו לו.
הוא לא נבח. הוא כמעט לא זז.
הוא פשוט הסתכל על הכבשים — והן עשו מה שהוא רצה.
הסגנון שלו היה כל כך מושלם, שהדנ"א שלו הפך לתבנית של כל הבורדר קולי מאז.
עד היום, הלוגו של אגודת הרועים הבינלאומית נושא את פניו של נכדו.
כשאתם מסתכלים על הבורדר קולי שלכם, אתם מסתכלים על אולד המפ.
המבט שלו עדיין כאן.
הגן שלא מרפה
אז מה יש בבורדר קולי שאין בגזעים אחרים?
יש בבורדר קולי גן אחד קטן עם שם ארוך — EPHB1.
הוא קשור לזיכרון.
לא זיכרון של איפה שמת את המפתחות.
זיכרון של איפה עמדה כבשה מספר 47 לפני עשר דקות, כשעברתם בשדה השני.
רועה צאן צריך לזכור.
הוא צריך לזכור את המקום של כל כבשה. הוא צריך לזכור את המסלול. הוא צריך לזכור את הגבולות.
בורדר קולי לא שוכח.
זה היתרון שלו בעדר.
וזו הבעיה שלו בבית.
כי מה שהוא לומד — הוא לא מוחק.
אם לימדתם אותו שמותר לקפוץ כשאתם נכנסים — הוא יקפוץ לעוד שמונה שנים.
המוח שלו בנוי לזכור דפוסים, לא לבטל אותם.
למדו אותו בזהירות. כל פעם שאתם חוזרים על משהו, אתם חורטים אותו.
שני סוגים של מבט
לא כל בורדר קולי נראה אותו דבר מבפנים.
יש בורדר קולי שעובד.
הוא יוצא כל בוקר לעדר. הוא רץ קילומטרים. הוא מקבל החלטות בשניות. הדרייב שלו לא נגמר.
אם תיקחו אותו לדירה בתל אביב, הוא ישתגע תוך שבוע.
הוא ינסה לרעות את המניפה. הוא יבהֵּה בקיר. הוא ירדוף אחרי הזנב שלו.
לא כי הוא משוגע. כי הוא צריך לעבוד. והוא לא עובד.
יש בורדר קולי מתערוכות.
גם הוא חכם. גם הוא מהיר. אבל הדרייב שלו שקט יותר.
הוא יכול לשבת בבית. הוא יכול להסתכל על העולם בלי צורך לשנות אותו.
הוא מתאים למשפחה. הוא מתאים לדירה.
הוא עדיין בורדר קולי — אבל המנוע שלו קטן יותר.
ההבדל בין שניהם גדול מההבדל בין בורדר קולי ללא-border collie.
מה לעשות עם המבט הזה
אל תילחמו בו.
זה הצעד הראשון והאחרון.
יש אנשים שלוקחים בורדר קולי לריצה של עשרה קילומטר.
הם חוזרים מותשים. הכלב רץ בסלון.
למה? כי ריצה לא מרגיעה אותו. היא מחזקת אותו.
זה כמו לתת לילד עם אנרגיה בלתי נגמרת קפה שחור ולשלוח אותו למגרש משחקים.
בורדר קולי צריך מבט שמופנה למשהו.
לא רק רגליים שרצות.
תנו לו חידה. תנו לו חיפוש. תנו לו טריק שלימדתם אותו בשלושה שלבים.
המוח שלו עובד. לא רק הגוף.
כשהמוח עובד, הוא נרגע.
הקול שלך
לבורדר קולי יש יכולת אחת שאין לגזעים אחרים.
הוא קורא את השפת גוף שלכם כאילו היא שפת אם.
אתם לחוצים — הוא לחוץ.
אתם מתרגשים — הוא מתרגש.
אתם נכנסים הביתה בקצב מהיר — הוא נכנס למצב כוננות.
הוא לא סתם רואה אתכם.
הוא נמצא אתכם.
אם תרצו שהוא יירגע, תירגעו קודם.
תיכנסו הביתה לאט. תנשמו עמוק. תדברו נמוך.
הוא ילמד מכם.
אבל מישהו חייב להתחיל.
הגבולות
בורדר קולי לא אוהב אי-בהירות.
הוא מחפש דפוסים. זה מה שהמוח שלו עובד.
אם הדפוס לא ברור — הוא ימציא אחד.
"לפעמים מותר ולפעמים אסור" זה לא כלל בשבילו. זה בלבול.
תגידו לו בדיוק מה מותר.
תגידו לו בדיוק מה אסור.
ותעמדו בזה כל יום.
הוא לא יתסכל מחוקים. הוא יתסכל מחוסר חוקים.
מה הוא רואה כשאתם לא רואים
ילדים רצים.
אופניים חולפים.
מכונית זזה לאט ברחוב.
הוא רואה אותם ואתה רואה התנהגות רעה.
אבל הוא לא מנסה להרגיז אתכם. הוא מנסה לעבוד.
עבור בורדר קולי, ילד שרץ הוא כבשה שבורחת.
אופניים הם טורף מתקרב.
המכונית היא עדר שצריך לארגן.
הוא לא כועס. הוא לא מפחד.
הוא פשוט רואה עבודה ומתחיל לעבוד.
השאלה היא לא איך לעצור אותו. השאלה היא איך לתת לו עבודה אחרת.
תלמדו אותו פקודה אחת: "די."
תתחילו מול גירוי חלש — ילד שהולך לאט, אופניים רחוקים.
תבנו בהדרגה.
אל תצעקו. צעקות מעלות לו את העוררות. העוררות מחזקת את הדרייב.
כשאין מה לעשות
יש בורדר קולי שיושב ורואה כלום.
לא כלום. הוא מסתכל על קיר.
הוא נושך אוויר. הוא רודף אחרי זנב.
הנקישות האלה של שיניים באוויר, העיניים הלא ממוקדות — אלה סימנים שהמוח שלו לא מקבל את מה שהוא צריך.
הוא לא עושה את זה כי הוא משוגע.
הוא עושה את זה כי אין לו מסגרת.
חוסר הגירוי הופך לגירוי פנימי. הגוף שלו מייצר עבודה כשאין עבודה מבחוץ.
הפתרון לא מגיע מתרופה.
הפתרון מגיע משגרה חדשה.
סביבה משתנה. משימות. זמן שקט קבוע במקום אחד.
תלמדו אותו "עצור" כפקודה.
לא אופציונלי. חובה.
החלון
בין חצי שנה לשנה, משהו קורה בבורדר קולי.
האישיות שלו מתגבשת.
מה שאתם רואים בגיל חצי שנה — זה בגדול מה שתקבלו לכל החיים.
אבל השינויים הכי גדולים קורים בחצי השנה שאחרי.
בגיל הזה, הפחד עולה.
התגובתיות עולה.
ההיענות לאילוף עולה — אבל היא זמנית.
זה החלון.
אם תיחשפו אותו לעולם עכשיו, הוא יספוג אותו.
אם תבנו לו ביטחון עכשיו, הוא יישא איתו את הביטחון לכל מקום.
אם תפספסו את החלון — תוכלו לתקן.
אבל זה ייקח יותר זמן.
והבורדר קולי לא שוכח שפספסתם.
איך בוחרים
אתם לא בוחרים בורדר קולי.
אתם בוחרים באיזו עיניים הוא מסתכל על העולם.
תפגשו את האמא.
היא תראה לכם מי הוא עומד להיות.
תשאלו על קו העבודה. אם אתם לא רועים או ספורטאים מקצועיים — לכו על קו תערוכה.
קו עבודה הוא כלב לאנשים שמבינים את המשמעות של המילה "עבודה".
תחפשו גור מאוזן.
לא כזה שמתחבא בפינה.
לא כזה שקופץ על הפרצוף.
אחד שיושב, מסתכל, ובוחר מתי להתקרב.
כי הבורדר קולי הוא תמיד זה שבוחר.
מי מסתכל על מי
אז הוא יושב מולך.
עדיין לא ממצמץ.
אתם חושבים שאתם רואים כלב.
אתם רואים מראה.
בורדר קולי לא משקר.
הוא לא מעמיד פנים.
כל מה שאתם מביאים אליו — הוא מחזיר לכם מוגדל.
אתם רגועים? הוא רגוע.
אתם לחוצים? הוא לחוץ.
אתם לא יודעים מה אתם עושים? הוא ימצא עבודה בעצמו.
הוא לא הכלב החכם בעולם בגלל שהוא יודע פתרונות.
הוא הכלב החכם בעולם בגלל שהוא יודע שאלות.
וכל שאלה שהוא שואל מתחילה באותו מבט.
לא ממצמץ.
מחכה לתשובה שלכם.
רוצים עזרה בלפענח את המבט הזה?
צרו קשר: 054-620-4368.
אני עובד עם בורדר קולי 25 שנה.
כל אחד מספר סיפור אחר.
כל אחד מסתכל אחרת.
אבל התשובה תמיד אותה תשובה:
לא לפחד מהדרייב.
לא להילחם בו.
רק לכוון אותו למקום הנכון.